<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קפ"ב</h1>
<h2>דף סה.</h2>
פרש' וישל' יעקב [בראשית ל"ה] את בלהה פלגש אביו וישמע ישר' — ויהיו בני יעקב שני' עשר, אם היה הפסו' וישכב עמה, אז הייתי אומ' ששכב עמה ממש, אלא בילבל מצעה, לא רצה שתהיה אמו כמו פילגש, זהו [שם מ"ט] אז חללת יצועי עלה, ולא אמ' שכבתה. ובדברי הימי' [א' ה'], ובחללו יצועי אביו, לש' רבים לפי שבילבל יצועי אביו והלך לו, וחזרו ועשו עוד מצעה של בלהה אצל מצעו, וחזר עוד ובילבלו משם, וזהו כי עלית משכבי אביך, ונחלק אמצעי' הפסוק כי אז נחלק בכורתו לעניין חלוקתו של ארץ ישר' שנטלו אפרים ומנשה חלק בארץ כנגד שני שבטים, וכשראה יעקב ששב ראובן לשקו ולתעניתו, שמח שכל בניו היו צדיקי', ויהיו בני יעקב שני' עש'. כיוצא בו בפנחס [במדבר כ"ו], ויהי אחרי המגפה — ויאמ' יי' אל משה ואל אלעז', חלק באמצע לומ' לך כל מקום שיש מניין יש מגפה, כמו בימי דוד מפני שלא נתנו איש כופר נפשו. וכן באלה הדברי' [דברים ב'] מאילת ומעציון גבר — ונפן ונעבר, חלק באמצע לומ', כי הק' רמז למשה הגלות מדרך הערבה שיברח צדקיה בחורבן הבית בערבות היריחו נתפשו, א"ל משה להק' ממה יכיל, א"ל מאלתי אם לא אלתי אשר בזה, ונתתיו בראשיו, זה סמיון עינים ומעציון גבר אינו שומע לעצת ירמיה שנקרא אני הגבר בגי' ירמיהו, וזהו החלק שהראהו החרבן עד לימות המשיח. וגם דום ליי' — והתחולל לו [תהלים ל"ז], עשה חלק דום ביי', שראה חרבן ביתו ושותק, מי כמוכה באלם יי'. וכן בשמואל [א' י"ד], ויהי עד דבר שאול אל הכהן וההמון אשר במחנה פלשתי' וילך הלוך ורב — ויאמ' שאול אל הכהן אסוף את ידיך חלק, לפי כי יהונתן ונושא כליו עשו כאילו רצו לעזור את הפלשתי', כדי שלא יהו נזהרי' מהם, זהו עלו אלינו ונודיעה אתכם דבר מתי רוצים להלחם, כי יהונתן שמע שאמ' שמואל לשאול [שם י"ג], הסכלת בלא לב, כי לא היה לך להתפחד, כי הק' יעשה תשועה ע"י שנים, ואם לא היו כ"א השנים היה על יד שנינו, וזה היה קידוש השם שכל ההמון יפלו ביד שנים, ויהונתן שמע זה, מיד ויהי היום ששמע מפי שמואל באיזה יום יפלו, הלך עם נערו וכשראה שאול ההמון אשר במחנה פלשתי', והיו פלשתי' סבורי' אין חרב לישר', לפיכך היה חרב איש ברעהו והלוך ורב, אמ' שאול הוא אמר לי ממלכתך לא תקום בקש יי' איש כלבבו בגי' בן ישי, ואמר אעשה תקנה שלא יגרשיני מן המלכות, מיד ויאמ' אל הכהן אסוף ידיך, אמר לו הכהן, כיון שהתחלתי לדרוש אין לי לפסוק עד שאסיים, א"ל אם לא תפסוק אקחך מן הכהונה, ואם תוכל מהרה חושה לסיים ואם לאו תפסוק. ויאמר שאול נרדפ' אחרי פלשתי' ויאמרו כל הטוב בעיניך עשה — ויאמר הכהן נקרבה הלום [שם י"ד], חלק אמ' דרך עקלתון נבוא ולא נלחם בלילה אלא בהאיר הבקר נבוא עליהם פתאום. וכן וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי — ויאמר יי' קום משחהו כי זה הוא [שם ט"ז], חלק לומ', כשראה שמואל לדוד אדום נרתע, אף זה שופך דמים, כמו ויצא הראשון אדמוני, א"ל הק' עם יפה עינים, כלומ' מדעת סנהדרין הוא הורג ועשו מדעת עצמו הוא הורג, ונחלק הפסו' לפי שאמ' למעלה לא נסב עד באו פה, לפי שבעולם הזה לא ישבו שני גדולי עולם שמואל וישי עד שישב דוד ביניהם, כך לעתיד לבא אין כל מחיצה ומחיצה שאין דוד למעלה מהם, ויאמ' יי' קום משחהו כי זה הוא שרמזתי בתורתי בפר' המלך [דברים י"ז], בדרך הזה עוד סיום הפסוק ד' ופסו' שלאחריו מתחיל בו' ולא ירבה ומסיים בד' מאד, הרי דוד, מיד וימשח אותו, מלמד שהשמן קפץ על ראשו של דוד בפני', וזהו [תהלים צ"ב] בלותי בשמן רענן, קום, חלוק כבוד למלכות. וכן היסגירוני בעלי קעילה, הירד שאול כאשר שמע עבדך יי' אלהי ישראל הגד נא לעבדך — ויאמ' יי' ירד [ש"א כ"ג], חלק, בי', לפי שאנשי קעילה היו טובים, וי' שליטים רעים, לכך הוצרך לשאול ב' פעמי', אמ' דוד אשאל ב' דברים, אם יאמ' יסגירו לא אשאל עוד, כי י' שליטים יעשו לי רעה, ואם יאמ' ירד, אשאל עוד, מהו כאשר שמע עבדך, מלמד שיהונתן הגיד לו בסתר, כאשר בגי' יהונתן. ויהי כי ישב המלך בביתו ויי' הניח לו ויהי בלילה ההוא — ויהי דבר יי' אל נתן הנביא [ש"ב ז'], חלק אמר הק' לנתן הנביא האיש הזה שאני משלחך מהיר במלאכתו הוא, קדם עד שלא יתחיל וישכור פועלים, לך אמור לו לא תבנה שלא יהא לו בושה בפני סנהדרין, מהו כל אשר בלבבך לך עשה, אנא ילך, ועוד בדברי הימי' [א' י"ז] אין כת' לך, אלא לך והיועץ בסנהדרין ובאורי' ובתומי' ובישר' ומפסיק באמצע הפסו', אמרו שאל לנביא, אם רצון הק' עשה, ובקשו לנתן הנביא, מיד אמ' נתן הנביא לא תבנה. ויהי כאשר ישב דוד — בביתו, חלק כי מקצת המלחמות האמורים למטה היו קודם שישב בביתו, ואחר שראה חירם שנצח, אחר כך שלח לו ארזים, אבל מלחמת ארם והדרעזר היה אחר כך. וכן וישלח המלך את העם השלישי' ביד יואב והשלישי' ביד אבישי בן צרויה והשלישי' ביד אתי הגתי — ויאמ' המלך אל העם יצא אצא גם אני עמכם [ש"ב י"ח], חלק למה בג' חלקים כדי שינוסו רביעי', ועוד כשילחמו עם הכת הראשונה ויהיו יגיעים ינוחו, והשנייה נלחמים, וכשיגיעים נלחמים השלישית, וכן ג' ימין יי' רוממה בתילים [קי"ח], וכן ג' ימינך בויושע [שמות ט"ו]. וכן ויעבור בכל שבטי ישר' אבלה ובית מעכה וכל הברים — ויקהלו ויבואו אחריו [ש"ב כ'], חלק כששמע שבע בן בכרי שבא יואב, היה בורח משבט לשבט, ואחר כך לאבלה, ואחר כך לבית מעכה, וכל הברים, כרכים גדולים עם רב שיעזרו לו, וחזר לאבלה, על כן חלק שהיה מחביא עצמו, ויקהלו כת', שלח מלאכים קלים לחפור ולראות אנה הוא ומי הוא שמחזיק בידו ומי קיבלו, וכן אמרו כל מי שמקבלו ויעזור לו, קלוי באש ישרפוהו ויצורו עליו באבלה ובמעכה. וכן יותן לנו שבעה אנשי' מבניו והוקענום ליי' בגבעת שאול בחיר יי' — ויאמר המלך אני אתן [שם כ"א], חלק יתן, קרי ינתן כת', אמרו הגבעונים כאשר יתן מום בעמיתו כן ינתן בו, הם הרגו ז' בנוב כדאי' בירושלמ' במס' קידושין [פ"ד ה"א], וכנגד ז' שבועה שהזכירו לגבעונים כשנשבעו להם ורוב שבועו' הראשונות, ז' כבשות [בראשית כ"א] על שם העיר באר שבע, וז' ברית בפרש' הקשת [שם ט'], וז' פעמים צוה להחרים כל נשמה אלהיהם ושבועה לשו' שבעה, וכן בפסיקת' דורש, בחודש השביעי באחד לחדש בירחא דשבועתא, אמרו אין לנו להמית איש בישר' מאחר שאין שאול חי ובעבור שבועה השמידו בנימין, ועכן עבר על השבועה והרג אותו יהושע, וכל מי שגורם פורענות לרבים ענשו מרובה, ינתן כת', ביום נ' ניתנה תורה וכת' בה [שמות כ'] לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא, ובנ' שנים חוזרים עבדים ביובל, ויאמ' המלך אני אתן בעבור קידוש השם. בסוף ספר שמואל [ב' כ"ד], ויקם דוד בבקר — ודבר יי' היה אל גד הנביא חזה דוד לאמר, חלק לפי שגרם דוד מיתה לרבים כשמנה ישראל ורצה לשלוח אחר הנביאים לומ' מה תקנה לעשות, במה יתכפר שלא יזיק לישר', וכשהתפלל דוד ורצה לשלוח אחר הנביאי', מיד ודבר יי' היה אל גד חוזה דוד לאמר, כך היה מנהגו של דוד כשהיה צריך וחפץ לשאול דבר גדול מיד היה הק' אומ' לנביא, דוד ישאלך זה כך, וכך תענהו כמו לאחיה השילוני, וא' ג' אני נוטל עליך מאחר שאתה מתחרט. במלכי' [א' י"ג], ויהי הם יושבים על השלחן — ויהי דבר יי' אל הנביא אשר השיבו, חלק כי תפשו השינה לנביא אשר השיבו, ואמר לבניו להאכילו והלך לעלייה לישן, ויהי דבר יי' אל הנביא אשר השיבו, בתוך חלומות, ולא לנביא אשר השיבו, אל איש האלהים לאמר כה אמ' אל תבא נבלתך אל קבר אבותיך, כל זה חלם בתוך חלום הנביא אשר השיבו, ובאותה שעה אכל איש האלהים ולאחר שאכל איש האלהים, ויחבוש לו לעצמו את החמור, ואמר לנביא אשר השיבו להחזיק לו טובה אשר האכילו, כאורח שרוצה לומ' לבעל ביתו ברשותך, וידברו בעיר אשר הנביא יושב בה... ישב בבית א' ובא משמרון, וישמע הנביא אשר השיבו מן הדרך אני פשעתי בו וזה לא היה הזקן, אלא או בנו או תלמידו של זקן והיה נביא, כדבר יי' אשר דבר, שהוא בעצמו קרא לו בחלום כך היה נרא' אליו. בריש תרי עשר [הושע א'], תחלת דבר יי' בהושע — ויאמ' יי' אל הושע לך קח לך אשת זנונים, חלק לומ' לך כל אותן הדברי' היו שאומ' בר"פ האשה בפסחי' [פ"ז ע"א], א' הק' להושע וכו' ואז אמר לו כל הפרש' עד שמעו זאת הכהנים, ולא נאמ' אל הושע, אלא בהושע דבר בפמליא שלו מה אעשה לזקן זה.
